החלטה בתיק בש"פ 8124/05

           בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת ש' דברת) מיום 21.8.05, אשר קיבל את עררה של המשיבה על החלטת בית משפט השלום בבאר- שבע (השופט י' שפסר) מיום 15.8.05, והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

           כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, הכשלת שוטר והחזקת סכין. לפי עובדות כתב האישום, פצע העורר במהלך מסיבה את המתלונן, בכך שדקר אותו בירכו ובעכוזו. כתוצאה מהדקירות אושפז המתלונן בבית חולים. לאחר מכן, לפי המתואר בכתב האישום, השתולל העורר והתנגד למעצרו.

           עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בבקשתה טענה המדינה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר וכן כי נשקפת ממנו מסוכנות רבה. מסוכנותו של העורר נלמדת, כך טענה המדינה, הן מן העבירות המיוחסות לו והן מעברו הפלילי של העורר. כמו כן, צוין כי בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו היה העורר נתון תחת צו פיקוח של שירות המבחן וכי תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה. בית משפט השלום בבאר שבע (השופטת ד' בית-אור) מצא, לאחר ששמע את טענות הצדדים, כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות את העורר לעבירות המיוחסות לו, וכי נוכח אופי העבירות קמה עילת מעצר כנגדו. יחד עם זאת, הורה בית משפט השלום על הגשת תסקיר מעצר לשם בחינת אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר. תסקיר המעצר מיום 10.8.05 מלמד כי שירות המבחן התרשם שהעורר הנו אדם צעיר, בעל פוטנציאל רב להתפתח ולהתקדם בחייו, ורצון עז להתגייס לצה"ל, וכי המעצר עלול להרוס את עתידו. להערכת שירות המבחן, החלופה המוצעת מתאימה לתכליתה ומספקת מענה הולם לרמת הסיכון בהתנהגותו. בהחלטתו המשלימה מיום 15.8.05, קיבל בית משפט השלום (השופט י' שפסר) את המלצת שירות המבחן, והורה על שחרור העורר לחלופת מעצר בבית אחותו ביבנה, בתנאי מעצר בית מלא ובפיקוח אחותו או בעלה 24 שעות ביממה. עוד הורה בית המשפט על הפקדת סך של 5,000 ש"ח לשם הבטחת תנאי השחרור וכן התחייבות עצמית וערבות צד ג' בסך 10,000 כל אחת. כמו כן הועמד העורר בפיקוח מעצר מטעם שירות המבחן למשך ששה חודשים.

           על החלטת בית משפט השלום עררו הן המדינה והן העורר. לטענת המדינה, העורר הוכיח במעשיו - ביצוע עבירת סכינאות תחת השפעת אלכוהול, כאשר תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה והוא מצוי בפיקוח שירות המבחן - כי אין הוא ראוי לאמון וכי לא ניתן לבטוח בו. עוד נטען, כי הסיכון הנשקף מן העורר הוא רב, וכי אין בחלופה שאליה שוחרר כדי להפחית ולנטרל את הסיכון הנשקף ממנו. באת כוח העורר טענה, מנגד, כי שגה בית משפט השלום בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהעורר ביצע את מעשה הדקירה המיוחס לו. טענתה זו מבוססת על עדות המתלונן, אשר העיד כי ראה את העורר לראשונה בחדר החקירות, על העובדה כי לא נמצאו סימני דם על בגדי העורר, וכן על סתירות פנימיות בעדותו של השוטר פדלי, אשר ראה, לטענתו, את ביצוע מעשה הדקירה. עוד נטען, כי בתיק החקירה בוצעו מחדלים רבים, כגון אי לקיחת טביעות אצבע או דגימת דם מהסכין אשר שימשה לכאורה לביצוע העבירה ואי ביצוע מסדר זיהוי חי למתלונן ולעד נוסף. ביום 21.8.05 קיבל בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת ש' דברת) את עררה של המדינה, ודחה את עררו של העורר. בית המשפט בחן את התשתית הראייתית בתיק, וקבע כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות את העורר לעבירות המיוחסות לו, וכי קיימת עילת מעצר כנגדו. נוכח עברו הפלילי של העורר, מסוכנותו הרבה והעובדה כי הוא מסתובב עם סכין להגנה עצמית, סבר בית המשפט כי לא ניתן לתת בו אמון וכי לא ניתן לשחררו לחלופת מעצר. לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

           כנגד החלטה זו הוגש הערר שבפניי. בערר וכן בדיון שנערך בפניי טענה באת כוחו של העורר כי קיים כרסום משמעותי בחומר הראיות, אשר מצדיק את שחרורו לחלופת מעצר, כפי שקבע בית משפט השלום. באת כוח העורר חזרה על הטענות אותן העלתה בפני בית המשפט המחוזי בנוגע לחומר בראיות, והדגישה כי בהתאם לתסקיר שירות המבחן, לעורר פוטנציאל להשתקם ושאיפות נורמטיביות, וכי הוא בר שיקום, כאשר למעצר עלולה להיות השפעה הרסנית לגבי סיכויי שיקומו. עוד טענה, כי החלופה המוצעת ראויה ומרוחקת מן העיר באר שבע. בתשובה לטענות באת-כוח העורר טען בא-כוח המשיבה כי במקרה דנן קיימות ראיות לכאורה, הכוללות, בין היתר, את דו"ח השוטר, אשר זיהה בוודאות את העורר. בנוגע לטענת העורר בדבר פעולות חקירה שלא בוצעו, ציין בא-כוח המשיבה כי מהסכין אשר שימש לביצוע העבירה לא נלקחו טביעות אצבע מאחר שעבר ידיים רבות, וכי מסדר זיהוי לא בוצע בשל חוסר בכוח אדם בתחנת המשטרה עקב יישום תכנית ההתנתקות. אשר לאולר שנמצא בכיסו, טען העורר כי הוא מחזיק בו להגנה עצמית, ואין חולק כי באולר זה לא נעשה שימוש בקטטה. בא-כוח המדינה הדגיש כי העורר ביצע את המיוחס לו כשתלוי נגדו מאסר על תנאי בגין עבירה של דקירה בהיותו בגילופין. לפיכך, כך נטען, אין דרך להבטיח כי אירוע דומה לא יישנה.    

           בית המשפט המחוזי שוכנע כי בשלב הנוכחי יש ראיות לכאורה כנגד העורר ולאחר שעיינתי בהודעות שצורפו לערר, לא ראיתי להתערב במסקנה זו. עם זאת, נראה כי עוצמת הראיות הקיימות כנגד העורר אינה גבוהה, ויש בכך כדי להשפיע גם על האפשרות לשחרור העורר לחלופה.

           אמנם, לעורר עבר פלילי, ואף תלוי נגדו מאסר מותנה בעבירה דומה, אולם אף על פי כן, עקב עמדת שירות המבחן נראה כי בנסיבות המקרה ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך חלופית. מתסקיר המעצר בעניינו של העורר עולה, כי שירות המבחן התרשם משאיפותיו הנורמטיביות של העורר ומתהליך חיובי שהחל בו בתקופת הפיקוח. להערכת שירות המבחן, המשך מעצרו של העורר יוביל להידרדרות במצבו ויפחית את הסיכוי להמשך תהליך בניית זהות נורמטיבית. בתסקיר המעצר קיימת התרשמות חיובית מרצינות כוונותיו של העורר ומיכולתם של אחותו ובעלה להוות חלופה הולמת, המעניקה מענה למסוכנותו. נעיר אמנם כי לכאורה עצם נוכחותו של העורר במקום ההתקהלות שנסתיימה בכי רע, יש בה כדי להצביע על כשל של העורר שעה שהיה נתון בפיקוח קצין מבחן. אף על פי כן, יתכן כי בנכונותו של שירות המבחן לקיים את הפיקוח גם עתה, יש לכאורה ובנסיבות העניין משום נסיון להבטיח קיום חלופה. לפיכך, ולא בלי היסוס, החלטתי להיעתר לערר, ולשחרר את העורר לחלופה בבית אחותו ביבנה, בתנאים שנקבעו על ידי בית משפט השלום. העורר ישהה, אפוא, במעצר בית מלא בפיקוח של שירות המבחן, וכן בתנאי שניתנו הערבויות שנקבעו בבית משפט השלום.

           אשר על כן, הערר מתקבל, אפוא, והעורר ישוחרר לחלופה של מעצר בית מלא בבית אחותו, בתנאים שנקבעו על ידי בית משפט השלום.

           ניתנה היום, ט' באלול התשס"ה (13.9.2005).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: